בתחילת ספר שמות הוזכרו בני ישראל, בני יעקב, שירדו למצרים. מה עניין למנות אותם דווקא בתחילת הספר שנושאו העיקרי הוא היציאה ממצרים? ולמה למנות רק את בני יעקב ולא את כל אלו שירדו, כמו בפרשת ויגש?
הילקוט שמעוני (שמות א, ב) עונה על השאלה השניה. שואל הילקוט שמעוני: "למה מונה אותם בכמה מקומות"? ומשיב: "כיון שבא יעקב והעמיד י"ב שבטים וכולם נתקיימו צדיקים, שמח בהן ומזכירן". כלומר, מתוך חיבתן מונה אותן בכל שעה (על פי רש"י בספר במדבר א, א).
אבל עדיין יש לשאול אז למה רק את בני יעקב ולא את כולם?
"ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורת לפניו גשנה" (בראשית מו, כח) – מסביר רש"י על פי המדרש, להקים ישיבה.
כשמכניסים ילד לישיבה יש חששות איך הוא יצא? איזה מידות יהיו לו? וכד'. התשובה לחשש הזה היא "והיו עיניך רואות את מוריך" (ישעיהו ל, כ) התלמיד יצא על פי מה שיחנכו אותו רבותיו ומוריו.
לכן, לפני היציאה מהתהליך הרוחני שעברו בני ישראל במצרים מוזכרים האנשים שהיו אמונים על חינוכם ועל התווית דרכם.